כמה פעמים נתקלתם בתופעה שיש לכם המון תוכניות, שאיפות ומשימות, אתם נורא רוצים להספיק הכל, אבל אופס, יש רק 24 שעות ביממה, ואתם מרגישים החמצה שלא עשיתם, ביליתם, אכלתם, שתיתם, קניתם מספיק? לתופעה הזו קוראים פומו (FOMO) או בשמה המלא : Fear Of Missing Out.
מה זה בכלל FOMO ?
אנחנו חיים היום בעידן שבו הכל משתנה כ"כ מהר, עידן של שפע, מגוון ערוצי תקשורת, עולם וירטואלי מתפתח, ואינסוף אפשרויות. עם הזמן, אנחנו מרגישים שמה שאנחנו עושים הוא מעט, לעומת האפשרויות העומדות לפנינו בעולם :
- התקבלת לחברה טובה בעולם ההייטק- אתה בד"כ תסתכל ישר על חברות אחרות, ותמצא כאלה שמציעות תנאים טובים יותר, ותרגיש בחלק מהמקרים החמצה על זה שלא התמיינת לחברה הזו.
- קנית סמארטפון חדש ואתה פריק של חדשות- אתה תוודא שיש בו את כל אפליקציות העדכונים האפשריות, על מנת אפילו לא "בטעות" לפספס איזושהי ידיעה, כי הרי כל ידיעה חשובה.
מה הרווח ב-FOMO ?
- החיים שלנו פתאום עמוסים בפעילות, מלאים בעניין אישי וסיפוק, התרגשות שאי אפשר להסביר אותה במילים.
- מעודד ודוחף אותנו לפתח את עצמנו עד השמיים בערך, כדי להגיע להישגים שנותנים לנו הרגשה של סיפוק וערך עצמי.
- מוביל אותנו, יד ביד, להתנהגות שגורמת לנו להיות יותר מעניינים ואטרקטיביים יותר בעיני אחרים, ובינינו, למי זה לא חשוב בימינו ?
מה המחיר ב-FOMO ?
- הסמארטפונים הפכו להיות חברינו הטובים ביותר, והם מוגדרים כיום התמכרות לכל דבר. יש לנו אפליקציות לעדכוני חדשות, מזג אוויר, משחקים, פרסומות מושכות, רצועות מוסיקה אינסופיות, והכל בלחיצת כפתור. אנחנו לא רוצים לפספס שום הזדמנות שאנחנו נתקלים בה.
- חושבים על הזדקנות ? אי אפשר שלא. בגלל הפחד מהחמצת ה"טרום זיקנה", אנחנו מנסים פתרונות אנטי אייג'ינג, תכשירים, טיפולים, ניתוחים, ואפילו מתנהגים ומאמצים דרכי פעולה של צעירים מאיתנו, בכדי להרגיש שזיקנה היא לא משהו קרוב אלינו.
- אנחנו לוקחים חלק ומשתתפים בקבוצות ובקהילות, בין אם וירטואליות ובין אם ממשיות. אנחנו לא שייכים אליהן, כי בעצם אנחנו נמנעים מלהתחייב באופן מוחלט למי מהן, כך שבכל רגע נתון אנחנו משלבים כמה סגנונות חיים ומאמצים אותם ברמות שונות (כושר, דת, רוחניות, תזונה וכו').
מסתבר שלמרות התופעה הנפוצה הזו, בה אנחנו מנסים להספיק הכל, רוצים המון ומנסים להשיג הכל, ובפועל מתוסכלים שאנחנו לא מצליחים להגיע לזה, קיימת תופעה הפוכה, שנולדה בעקבות ה-FOMO הזה, ונקראת JOMO (Joy Of Missing Out).
מה זה בכלל JOMO ?
לאט לאט, החלה להתבסס קהילת אנשים שקוראים לצמצום בסמארטפונים ומחשבים.
הביקורת שלהם נובעת מהשפע בפלטפורמות האלה, מיליוני אפליקציות ותעשיית תוכן שלמה של חברות הסטרימינג, כמו נטפליקס למשל. המכנה המשותף הוא הרצון לחזור אחורה מעט, להפחית את הסחות הדעת והעיסוקים האובססיביים, ובעיקר לנשום עמוק ולהחמיץ, ליהנות מההחמצה הזו (JOMO).
הקורונה המחישה להרבה מאיתנו מה קורה כאשר עוצרים רגע, גם אם מכוח הנסיבות, או מכוח עליון כלשהו, ועזרה לנו לחשוב קצת על מה עושה לנו טוב, ממה אנחנו נהנים, והאם זה באמת מפחיד להתנתק. הכוונה ב-JOMO היא לצרוך מידע ותקשורת באופן מודע ואקטיבי ולהתמקד בפעילויות שהן לא און-ליין. כלומר, להיות נוכח בכאן ועכשיו ולא להיכנע לפיתויים המיידיים של האינטרנט.
מה הפתרון ?
איזון הוא שם המשחק. אף אחד לא מצפה שנחזור למקורות ונשחק בגוגואים או באבנים, אבל נגדיר גבולות ברורים ונפריד בין חיים אישיים לעבודה, נדאג לזמן פנוי עבורנו, ללא מסיחים טכנולוגיים.
כמה שאלות הכוונה, למי שרוצה להבין האם הוא ב-FOMO או JOMO :
- האם העיסוק הזה משרת אותך?
- האם אתה משרת את העיסוק?
- האם אתה שולט בשימוש שלך באפליקציה / פלטפורמה?
- האם אתה מקבל ערך עם תוכן ומשמעות?
